מה שקרה בבורסה מפרוץ המלחמה אני כבר לא יודע אם זה טוב, או רע.
אין ספק שלכסף יש השפעה ישירה על ההתנהגות שלנו, אנו מונעים במחשבותינו, דבקים בעמדותינו, ופועלים בהתאם עם הכסף שלנו.
יום לאחר פרוץ המלחמה חלק מהבורסות הגיבו בעליות.
בארה"ב הכריזו אתמול – "העלייה החדה ביותר מתחילת 2022…"
האם הפכנו כל כך אדישים כלפיי האנושות, כשטנקים רוסים עולים על מכוניות אוקראיניות על נוסעיהם… או שאולי זו הקורונה שהפכה אותנו לחסינים מפני כל דבר.
הרי בשלהי הקורונה, אנשים הכינו עצמם לאבדון, קץ האנושות הגיע, ארמגדון. או שאולי הפכנו כולנו לשחקני בורסה מנוסים, הנתמכים באנשי מקצוע ממולחים ומקשיבים לקול הפנימי שלנו שחווה את כל האסונות על פני השנים והבין שבסוף יהיה בסדר…
ישנם הסברים רבים בפסיכולוגיה ובכלכלה התנהגותית שישמחו לפרש את התופעות הללו.
כל זאת בזמן שיש עדיין, בעידן של היום, מנהיגי עולם שחושבים שזה לגיטימי לצאת למלחמה שלא להגנה עצמית ולהרוג אזרחים ולהשחית בתים רק לשם סיפוח שטחים. שאגב, לא קורה רק היום, או רק במזרח אירופה. זה קורה כל יום ברחבי העולם, רק שלא לכל אנו חשופים, או גרוע מכך, פשוט אין לנו "כוחות" להתמודד ולדעת.
זה רק מראה שלא משנה כמה נאור תהיה, בסופו של יום, נראה שאיננו משתנים על פני כל ההיסטוריה, ויכוח על משאבים מוגבלים, מביא לכדי מלחמות (אפשר לראות זאת הכי טוב בתכנית הטלוויזיה "הישרדות" – בחוץ חברים טובים, אבל בג'ונגל, חוקי הג'ונגל – "אדם לאדם זאב").
זה לא אומר מי צודק ומי לא. לנו יש נטיה לתמוך בחלש, בקטן, לשפוט מבלי לדעת את כל העובדות, לספר לעצמנו את כל הסיפור מראש, מבלי באמת להבין מה קורה. בעיקר כי אנו נוהגים להבנות לעצמנו את המציאות, בוחרים להתעלם מהעובדה שהעולם הוא מקום נורא ומעדיפים להישאר אופטימיים.
לא שזה רע, סה"כ זה המתכון המנצח להישרדותנו.
אז אם כבר באופטימיות עסקינן – ההיסטוריה והאנושות מוכיחה שבסוף יהיה טוב. מה הכוונה ?
אם נבין שהסוף הוא רק נקודת קצה ומה שבאמת חשוב – הם הדרך, השביל והחוויות שנרכוש תוך המסע.
להמשיך בחיים על כל מה שייפול עלינו וכדאי שנעשה זאת הכי טוב שאפשר, אחרת אין טעם לחיות.
ובכל זאת מה זה סוף?
סוף – מסמל מצד אחד משהו שאנו חוששים ממנו, להגיע איליו, ופעמים רבות אחרות, סוף הוא משהו שאנו משתוקקים לו.
איך יכול להיות שאותו אחד, אנו כל כך חוששים ממנו ומצד שני כל כך כמהים איליו?
כך כמו כל דבר טוב, כל עוד הוא טוב, איננו רוצים שייגמר – שיגיע סופו, אך אם הוא רע ואנו סובלים, אנו מייחלים שיגמר – שיגיע הסוף. כך בסרט, באוכל, בטיול, ואפילו בחיים.
אז הכי חשוב זה המסע ומה תרצו לספר בסופו (או מה יספרו עליכם) – תיהנו מהדרך
ירון בן עמי – מתכנן פיננסי מוסמך CFP
מנהל תחום תכנון פרישה – שיא GROUP